חישוב מסלול מחדש: צמיחה ממצבי משבר בריצה

רגעים מכוננים בחיים הנם רגעים הכוללים מצב בו מה שתוכנן לא מתקיים עוד. האדם, כתוצאה מכך, נאלץ לעמוד (או לרוץ) למול מצב אותו הוא חווה לעיתים כמעבר לכוחותיו. 'התקלות' אלו טומנות בחובן מעין צומת ייחודית אשר מאפשרת לאדם להמירה לעמדה של קפיצה ולאף לדשן בה זרעים של גדילה והתפתחות או שמא להמירה לעמדה של שבר, משבר ונסיגה.

לא פעם אני שומע מאנשים את האמירה כי מרגעי משבר וקושי חריפים אנו 'גדלים'. אולם, כמה מאתנו יוזמים או מייחלים לרגעים של משבר אפילו אלו הדרמטיים ביותר (שקיימים כחלק משגרת חיינו) של פרידה, פטירה של אדם אהוב, אובדן עבודה, או אף התדרדרות של כוחות גופניים. יש בנו, בבני האדם, את 'הידיעה' כי זוהי אמירה 'נכונה' לאמר. אולם, רובינו לא באמת רוצים לחוות משברים.

במאמר הנוכחי אנסה להתמודד יחד עם הקורא עם הרגע (רגעים/תקופת חיים) במרוץ בהם דברים יוצאים משליטה. לא בכדי אני בוחר במילים האלו'יציאה משליטה'. אני סבור שחוויה הסובייקטיבית והנתפסת של האדם היא זו המעריכה מצב כנתון לשליטה או לא והיא הדבר המאפשר לו בסופו של דבר התמודדות עם אתגרים, גם בטווח הרגיל וגם בטווח שהוא מעבר לנורמה.

בתזה שלי, במהלך הכשרתי כפסיכולוג קליני, עסקתי בסגנונות שליטה/התמודדות של נשים וכיצד סגנונות אלו מתווכים לאישה את חווית הלידה הראשונה שלה.לכאורה, נושא שאינו קשור לספורט לחלוטין אולם מיד תגלו כיצד הוא קשור. הלידה נתפסת לרוב כאירוע חיים חיובי אשר מתרחש כצעד של גדילה והתפתחות עבור האישה. היא נערכת לקראתו חודשים רבים, עוברת תקופה של 'קינון' בה התרגשותה וציפיותיה גדלות וניכרת התארגנות רבה סביב הלידה המיוחלת. אולם, חרף תפיסה חיובית זו של אירוע חיים זה, חלק מהנשים יחוו את האירוע כמשברי ומסוכן, דבר שיעורר בהן טראומה ודכאון לאחר לידה ואילו אחרות יעברו אותו כאירוע מכונן לטובה וזאת ללא קשר לטיב האירוע עצמו בפועל. במילים אחרות, לא אורך הלידה ו/או אירועים קשים שהאישה חוותה במהלכה הפכו אותה בתפיסתה ללידה 'קשה', אלא התפיסה הסובייקטיבית של האישה הפכה את הלידה לכזו. תשאלו מה ישפיע על תפיסה סובייקטיבית של האדם להפוך אירוע מסוים לחיובי או שלילי ועל כך אענה, חכו עוד כמה פסקאות ותגלו.

כאדם אשר 'חובב לידות' התפתחותיות אגע במאמר זה ברגעים הללו, הבלתי צפויים, המפתיעים, הלא מתוכננים, ברגעים שבהם דברים יוצאים משליטה לרץ ואיך הוא מתמודד איתם ולא רק מתמודד, אלא מתפתח מהם. אתחיל את דבריי בראייה יותר גלובלית ולאחר מכן אחדד את המרכיבים הספציפיים בהתמודדות עם משבר בזמן אמת.

לאורך השנים האחרונות כרץ רב יומי לשישה ימים ניסיתי לעבור את מחסום ה- 800 קילומטר. חשוב לי להסביר שהמספר 800 קילומטר  מציין מרחק דרמטי בריצה רב-יומית.כל שנה מתוך מאות הרצים הרב-יומיים לשישה ימים אך ורק חמישה רצים (לערך) מצליחים לשבור רף זה. בסיום הניצחון שלי ביוון בשנת 2014 הצבתי לי יעד ברור ואפשרי למעבר של מחסום זה.

חצי שנה לאחר סיום המרוץ ביוון התמודדתי שוב עם השאיפה שלי. מצאתי את עצמי מתמודד עם שני מתחרים חזקים בצרפת. סיימתי אמנם את מרוץ ששת הימים בצרפת כמנצח, אולם לא מימשתי את יעד-העל שלי. מאז צרפת ניצחתי עוד מרוץ של 10 ימים בדרום אפריקה ומרוץ של 6 ימים בנורבגיה, אולם היעד לעבור את מחסום ה-800 לא נראה כמתקרב לפתרונו או למימושו.

העובדה שבעת מרוץ נושא העימות התחרותי עם האחר מעורר אותי,מפעיל אותי ומתמרן אותי התחוור לי במהרה כנקודה מעוררת כוחות, אולם כוחות אלו נחוו בעיני ככוחות לא מווסתים. במילים אחרות, נושא זה היווה עבורי מעין נקודת קפיצה ובה בעת גם עקב אכילס. למרות שהייתי מודע לנושא זה חשתי כי כל מרוץ נשאבתי מחדש לפוזיציה תחרותית שאפשרה לי לנצח את המרוץ, אבל לא בהתאם לקצב שלי. למדתי איך להתאים את עצמי לקצבים של אחרים ואז איך לנצח אותם במשחק שלהם.מאידך, חשתי כי איבדתי את הדרך שלי.

בספטמבר 2015 חלה לידה התפתחותית משמעותית עבורי. במרוץ צמוד, מול רץ חזק ממני למרחקים 'קצרים', דברים השתבשו לי באופן משמעותי. לא הצלחתי להיכנס למחזורי שינה כמתוכנן עד שביום השלישי 'קרסתי' לתוך מחזור שינה לא מתכונן של 6 שעות שבעקבותיו המתחרה שלי יצר פער של מרתון לערך מולי. כאשר התעוררתי לאחר השינה הלא מתוכננת חשתי כי קרס עלי עולמי. לתפיסתי הסובייקטיבית, לא היה לי סיכוי להדביק את הפער, אלא אם אכנס למצב של ספרינטים שוב ושוב עד אשר אדביק אותו. תחושה של סוף העולם עבורי בנקודה הזאת!. יחד עם זאת, היה לי ברור שהפסדתי את המרוץ, נטל ההובלה ירד מכתפי והייתי חופשי ובעל מרחב לנהל את המרוץ שלי בעצמי ולעצמי. היו אילו שלושה ימים של גדילה.ביום השישי היה משבר נוסף של כאבי תופת בבטן מלווים בשלשולים קשים,אבל הצלחתי לשמר את המגע עם הקצב שלי עד לסיום המרוץ וחציית מחסום ה-800 (818 מקום רביעי בעולם לשנה זאת –וניצחון במרוץ הזה דרך אגב).

אז מה בעצם למדתי באותם 6 ימים בדרום אפריקה? למדתי איך מוותרים על שליטה,איך נוצר מרחב מחודש ואיך אני יכול להחזיר את השליטה לידיי. דרך אגב זה גם מה שלמדתי בתזה שלי על הנשים לקראת הלידה הראשונה שלהן.מקדם האנטי פתולוגיה המרכזי באירוע הלידה הוא היכולת לוותר זמנית על שליטה!!!

אולם בוא ונחזור למוקד שלנו – התערבות במשבר.

איך יודעים שאנחנו במשבר ?

לכאורה תשובה פשוטה – הרי משהו 'רע'  מתחולל. הצגתי את הסיפור על ההגעה ל – 800 קילומטר בעצם כדי להמחיש כי הייתה לי דרך אותה זנחתי שוב ושוב בהיכנס למצבי תחרות ורק עמדה שנקלעתי אליה של לכאורה 'העדר תחרות' אפשרה לי מרחב להיות קשוב לעצמי ולהבנות מחדש.

מהסיפור שלי אפשר לקחת דגשים רבים (שאני עובד איתם במשך שנים רבות) אבל הנושא המרכזי הוא הידיעה אודות הדרך שלי מהי. ברגע שהרץ יודע מהי דרכו, לאן הוא חותר, הדבר מאפשר לו לאתר את המשבר לעיתים זמן רב לפני שהמשבר הופך לאקוטי ולא פתיר.

במילים אחרות, באופן גלובלי ברגע שאישה יודעת כיצד תראה הלידה שלה בעיני רוחה היא יכולה להיות עירה למקום בו דברים משתבשים או עלולים להשתבש לה.ברגע שאדם יודע/מדמיין/משער מה יכלול מסלול חייו לחמש שנים הקרובות מבחינת עבודה הוא יכול להבין, לצפות או לנבא שדברים עלולים להשתבש עוד לפני שהדבר יתרחש באופן בעייתי וטראומטי.

ועכשיו לעולמינו 'הצר'. הידיעה שלי אודות המרוץ שלי, התכנון היחסי שלי וההיוודעות שלי עם הגוף שלי מאפשרים לי לדעת מתי מגיע משבר לפני שהכותרת 'שבר' מהבהבת.

הידיעה שאני אמור למשל להיות כעת בסיבוב הראשון ב"סובב עמק" בגלעד אחרי שעה ועשרים דקות והנה אני מגיע לנקודה זולאחר שעה וחמש דקות מאפשרת לי להבין שמתקרב פה אירוע לא מתוכנן ושהשליטה חומקת מידי.לדוגמא, רץ אולטרה תכנן ניהול סיבוב ב'סובב עמק' באופן מסוים. הוא אמור להגיע לתחנת 'גלעד' אחרי שעה ועשרים דקות אולם הגיע לאחר שעה וחמש דקות. לראייתי מדובר פה על משבר הממשמש ובא. מדוע? הרי הרץ שיער וביסס את הזמנים לכל סיבוב על סמך יכולותיו. חריגה בזמנים מרמזת על ניהול כוחות לא נכון, כמו גם על עייפות משמעותית שתתחולל בקרוב.

האם המציאות מחייבת משברים?

בחיים ובריצה לכאורה לדעתי משברים דרמטיים אינם מחויבי מציאות. החל מגיל מסוים החיים עשויים להיות מאוד נוחים ושלווים ויחסית נטולי משברים דרמטיים, כל עוד האירועים נחווים כתחת שליטת האדם (כאמור דבר אינו תחת שליטת האדם ואנחנו מתייחסים פה לתפיסה של האדם שהוא בשליטה יחסית).

מאידך, רוב ההתייחסויות ההתפתחותיות יראו את מונח 'משבר התפתחותי'כמונח הכרחי הקשור לגדילה לאורך טווח החיים. לא תמיד באופן שלילי. גדילה קשורה במשברים, בתסכול, בהיעדר נוחות, ביציאה מהשגרה, בהתמודדות עם הלא מוכר, המפתיע והמבלבל. משברים התפתחותיים, לפיכך, יובילו לעיצוב האדם ברמה מעמיקה ועמידה יותר לחיים יותר קומפטנטיים מול המציאות.

ובריצה?

לדעתי ריצה אינה מחייבת מצבי משבר (דרמטיים או התפתחותיים). האדם הרץ בחייו את אותו מסלול, באותם הקצבים, ללא כל יומרה או רצון לשינוי וגדילה יוכל להמשיך בנוהל זה יחסית ללא משברים (פרט לקשיים שאולי יעלו בו לעת זקנתו). במילים אחרות, מציאות הריצה 'תחייב' התמודדות עם משברים במידה והאדם מחפש גדילה בתהליך הריצה שלו, שואף להשתפר מבחינת קצבים, מרחקים, או התמודדות עם אלמנטים של הטבע ויכולת הגוף לעמוד באתגרים קשים לו.

יתכן ויש שיקראו ויחשבו שהמילה 'משבר' היא 'דרמטית' מידי לתיאור תהליכים אלו. עם זאת, איני חווה זאת כך. משבר הוא אפשרות למטמורפוזה, לעליית שלב התפתחותית לאדם. זהו כמובן ההיבט החיובי של מונח זה. מאידך, משבר גם יכול להוביל להתפרקות ולחוויה אברסיבית באדם הואיל ואינו יודע כיצד להתמודד או אילו משאבים לגייס. לפיכך, פתרון  שלילי של המשבר עלול להוביל את האדם לנסיגה ולהימנעות מהתמודדות עם יעדי חיים אותם יחווה כ'קשים מידי'.

אחזור כעת לנושא זיהוי המצב המשברי. האדם מזהה שהוא אינו במצב שהוא אמור להיות לטוב או לרע. הדרך לזיהוי זה הנה משמעותית. לאור האימונים שלי בריצה והניסיון שלי אני אמור לפתח מסוגלות עצמית לזהות ולשער בערך היכן אני אמור להיות לאורך כל פרק מהריצה,מהם הקצבים שלי, מה אני מצפה ממדדי הגוף השונים שלי. חריגה שהנה משמעותית (משמעותית  במובן שמערערת את התוכנית שלי ומעוררת ספק בשליטה שלי במצב) מהווה נקודת משבר.

זיהוי נקודת המשבר הוא האפשרות לשינוי

ככל שאזהה את נקודת המשבר מהר יותר כך אוכל לתקן אותה ביתר קלות והמצב יהיה הפיך.ככל שאבחר להתעלם מהסימנים המשקפים שמשהו משתבש במסלול שלי כך המשבר עלול להפך לשבר והתוצאות עלולות להיהפך לבלתי הפיכות או לפוגעניות פיזית או פסיכולוגית.

לדוגמא, אדם שרץ מרתון קייצי וסיים כחצי מהמרחק והוא בעל הבנה שהוא שתה עד כה img_6744חצי ליטר ולפניו עוד חצי מרתון יכול לבחור במספר אופציות; הוא יכול לתפוס את המצב כך ש'מצליח' לו ולהמשיך באותו נוהל. הוא יכול להבין שמשהו פה השתבש באופן דרמטי ושהוא חייב להאט ולהתחיל להשלים נוזלים. יש לו בחירה.ניהול המשבר הוא האפשרות שמזמינה כעת את הרץ לגדול. זאת הואיל וחיים בתוך מסגרת בה אין שיבוש לא מאפשר לאדם להתמודד עם מקומות בהם הוא יוכל להרחיב את יכולותיו (למשל, אדם שתמיד מגיע עם יעד עצמי של לרוץ מרתון בשלוש וחצי שעות בשעה שהיכולות שלו הן של ריצת מרתון בשלוש שעות ורבע, קיים סיכוי גבוה שאדם זה פחות ייפגש עם מחסומי הגדילה שלו לעומת מצב לפיו הוא ינסה לשפר את הזמן שלו לשלוש שעות ועשר דקות).

זיהוי של מצב משבר מתייחס לקלט של האדם אודות מצבו הפיזי ומצבו הרגשי. במקומות מסוימים האדם יכול לזהות שהוא חש תחושות שאינן מאפיינות אותו. זוהי הפניית קשב למצב הרגשי. נניח שאני מכיר את עצמי ויודע שעל פי רוב בריצה יש לי מחשבות אופטימיות על עצמי ועל הדברים המתרחשים ולאט לאט אני קולט שהמחשבות שלי מתחילות להיות שליליות ופסימיות על מה ייקרה הלאה ומה ישתבש. קשב ושימת לב למעבר לחשיבה שלילית זו יכול לאותת לי שאני ניצב בפתחו של משבר. הקשר גוף-נפש הנו ברור ומוצק. המחשבה השלילית שהנצה בי אודות הדברים המשתבשים תבוא לידי ביטוי בהיבטים גופניים וסומטיים כגון, כאב ראש, כאב בטן, חוסר כוחות פיזיים להמשיך.

לסיכום, מצב משבר יתייחס לסיטואציה בה דברים מתרחשים שלא בהתאם לתוכנית. זוהי למעשה נקודת זמן ומרחב בה האדם יכול לשים לב שמצבו הגופני ו/או הרגשי לא תקינים, או שמא לאור המציאות בה הוא נמצא, הוא שרוי במקום בו לא תכנן. משמעות חוויה זו הנהשהוא שרוי בפתחו של משבר.

לא די להכיר במשבר, לא די לזהות איתותים גופניים, מחשבתיים ורגשיים אודות המשבר הממשמש ובא. יש להתמודד עמו.

ובכן, מהי התמודדות עם משבר?

התמודדות עם משבר קשורה בראש וראשונה בלקיחת אחריות והיא כרוכה בהבנה שאני חרגתי /ביצעתי/התנהלתי באופן לא אחראי.הייתי אמור כדרך השיפור שלי לסיים סיבוב ראשון (מתוך שלושה, למשל) במהלך מרוץ 'סובב עמק' בארבע שעות והנה עשיתי את הסיבוב בשלוש שעות וארבעים.אני כרגע יכול להביט בעצמי מדושן עונג ולאמר לעצמי 'כל הכבוד', לכאורה. מאידך, אם מראש ניהול כל סיבוב בארבע שעות נועד לשרת יעד של גדילה אזי שכרגע אני לא בצעד מתוכנן של גדילה, אלא באירוע משברי שעלול לחבל בכל המימוש העצמי העכשווי שלי.

ההכרה בשיבוש של הדרך מאפשרת לקיחת אחריות ושינוי המסלול, או במילים שכולנו מכירים 'חישוב מסלול מחדש'. מעבר לכך ההכרה הזו תוכל גם לאפשר לי (אם אני פתוח ומפנה קשב לגדילה) להתפתחות עתידית. במילים אחרות, אם אני אכיר שנסחפתי ועשיתי במקום בארבע שעות סיבוב בשלוש שעות וארבעים, אני אוכל להאט את הסיבוב הבא ואולי לאושש ולהחזיר לעצמי משאבים על מנת להמשיך ולשגשג בהתאם לתוכנית היעד שלי. בדיעבד אוכל להעמיק בנושא של איך אני נוטה להיסחף.

מה הלאה..

ראשית, נקודת המשבר היא פלאית ומאפשרת לי תיקון והבנה איך אני מתמודד בעמימות בה השליטה נלקחת ממני, האם אני נכנס למצב של חוסר אונים ומרגיש שהכל 'אבוד'ומחפש סיוע חיצוני היות וחש חסר מסוגלות להתמודד בעצמי, או שמא נעזר באחר מתוך הבנה שיש לו כלים שלי כרגע אין (אותה התנהלות אבל בחוויה אחרת). בנוסף, אוכל להפיק הבנה מה קרה לי מהרגע בו דברים השתבשו ואני 'הכרתי' בכך שיש אפשרות לפתרון. אוכל ללמוד כיצד לזהות איתותים שלי כלפי עצמי למשל כאשר אני מבין שיש חריגה בהלך הרוח שלי, למשל כאשר עולות בי מחשבות שאינן מאפיינות אותי בשלב הזה (הרי יש לי ניסיון ואני מכיר את עצמי נניח בשעה שתיים בלילה ואילו מחשבות עולות בי, אני יודע אם אני מטבעי דאגן או לא, האם אני מטבעי חושב בכיוון מסוים או אחר).

לפיכך, מה שאוכל ללמוד מתהליך ההתאוששות שלי עשוי להוות רזולוציה מדויקת יותר של מה קורה לי בעת התמודדות עם קושי. אלו מתנות שאני יכול ל'לזכות' ולהרוויח בעת משבר וניהולו.

הזכרתי מקודם את הקשר בין הנפש לגוף ואיך מחשבה יכולה להוביל בהמשך לכיוון של מצב פיסי שלילי. הכיוון למעשהimage הוא דו-כיווני. אני יכול להשפיע מהגוף על המחשבה שלי; אני יכול לשנות קצב אם אני מכיר שזה מסייע למצב רוח שלי, אני יכול להפעיל מוזיקה אם מדובר
בכלי מסייע, אני יכול לשנות מאזן חומרים בגוף שלי על מנת לשנות את הלך הרוח שלי, למשל לאכול מתוק ולעורר שינוי של סוכרים בגוף שעל פי רוב מעורר מצב רוח אופטימי.  זה כמובן לא כלי כללי כי צריכת סוכרים מתמשכת תוביל לשלל בעיות אחר שלא ארחיב כעת.

אם החריגה היא בניהול המשאבים שלי, משמע לא אכלתי כראוי ולא שתיתי כראוי, אני חייב לשנות קצבים ולאפשר יחסית למצב לא להתדרדר. ברור שאם לא אכלתי שלוש שעות אין באפשרותי להזין את עצמי באופן מפצה על כל התקופה הזאת (הואיל והגוף לא יכיל כמות כזאת של קלוריות בבת אחת) אבל אני יכול להאט ולאכול ולנסות לאזן את המחסור יחסי. אותו הדבר בהתנהלות עם נוזלים.

לסיכום, ברפואה יש מונח הקרוי 'כאבי גדילה' וקשור לכאבים הבאים כחלק מתהליך תקין של התפתחות. במאמר שלי ניסיתי להראות שמשבר הוא חלק מהתהליך של להכיר את גבולותיך וחלק מתהליך הגדילה שלנו כבני אדם ורצים.  'אני גדל ומתפתח משמע אני חווה משברים של גדילה'.

שתהיה לכולנו שנה ראויה של משברי גדילה