לגדול או לא לגדול. זאת השאלה

הכי כדאי להיות גדולה,
להיות גדולה, להיות גדולה 
זה הדבר הכי נפלא!
להיות גדולה, להיות גדולה, 
להיות גדולה אם רק אפשר – 
זה נהדר

מיליםלאה נאור

אלפרד אדלר, הוגה הפסיכולוגיה האינדיבידואלית אשר טענה בבסיסה כי האדם הוא בעל חופש בחירה וכי התפיסה הסובייקטיבית של האדם היא המכרעת בהתמודדותו עם משימות החיים, עסק רבות בהתפתחות לאורך מעגלי החיים (משפחה, עבודה, חברה/קהילה). אדלר ייצג גישה אופטימית וחיובית לגבי כוחות האדם ומסוגלותו לנוע מפאסיביות לאקטיביות ומצמצום ליכולת בחירה ועסק בשאלות כמו כיצד אנו רואים את עצמנו ואת העולם? איך אנו רואים את מקומנו בעולם? איזו משמעות אנו מוצאים בחיינו? ומהי הדרך להגיע לשלמות בחיים?. אנסח את רעיונותיו באופן שיתאים לנו לשימוש במאמר זה.

על פי גישה זו, כל ילד גדל מתוך תחושת נחיתות בסיסית הקיימת בו. נחיתות היא תחושה של העדר מסוגלות או יכולת כלשהיא, אולם היא אינה דבר אשר נתפס כ'רע' או שלילי במהותו. בראשית חייו האדם תלוי הישרדותית באחר וחש חסר אונים ולפיכך מתוך עמדה תלותית זו הוא חש כ'נחות'. חשוב לי מאוד להדגיש שאין נחיתות משמעותה שההורים גורמים לילד להרגיש 'לא שווה', אלא שהחוויה הסובייקטיבית של הילד מעצם הזדקקותו ההישרדותית לזולתו היא זו אשר יוצרת בו תחושה כי הוא נעדר דבר כלשהו. מתוך היעדרות זו מתפתח בכל אדם המאבק לשינוי מעמדו, להיפטרות מהתלות ולמעבר ממצב של 'נחיתות' למצב של 'עליונות'. מתוך תהליך זה נוצר 'סגנון החיים' של האדם; הדרך בה הוא מתנהג חברתית. תסביך הנחיתות והמאבק לעליונות, הן תחושות בסיסיות אשר הדיאלוג ביניהן נמשך לכל אורך החיים באופן תקין פתרון מאבק זה אינו אמור לבוא על חשבון האחר. במילים אחרות, התנועה מנחיתות לעליונות אינה מתרחשת במרחב בו האדם צריך 'להתנשא' על האחר או לבוז לו כדי לחוש עליונות, אלא האדם בתהליך מורכב נע מתוך הנחיתות שלו לעבר העליונות שלו.ספציפית, האדם, שהנו בעל צורך מולד להשתייכות חברתית, מוצא דרך כיצד לנוע לעבר עליונות על ידי יציאה מהנחיתות האישית שלו לעבר תרומה לחברה.למשל, הילד שחש חולני וחסר אונים מפתח מאבק לעליונות וסגנון חיים של תרומה וסיוע לחברה על ידי הפיכתו לרופא ובכך מתמודד עם חוסר האונים ההיסטורי שלו כחולה.kobioren_070

נחזור אלינו. זה לא פשוט להיות 'קטן'. כמבוגרים, אנו לא פעם זוכרים את הילדות בערגה ובסנטימנטליות מסוימת, אולם העמדה התלותית, הלא יודעת, הנעזרת והנזקקת היא לא עמדה קלה לרוב המבוגרים. החברה המערבית, המדגישה ומחזקת מסרים של עצמאות, אינדיבידואליות ותפקוד על פני תלות נותנת מסר שאומר ש'להיות קטן', כמו בשיר, זוהי עמדה שיש בה משהו שלילי המרמזת על משהו פגום (אם לא מותאם לגיל צעיר).

בעצם לכאורה אין פה בכלל בעיה. הרי אנו 'גדולים' ולא מתקיימת בנו הדילמה הזו יותר. הרי לא נהיה שוב ילדים ו/או בעמדה כזו.

אם אתם מהנהנים בראש לאור השורה שקראתם, אז עבורכם כתבתי את המאמר הזה.

במאמר הנוכחי אנסה לדבר על הכניסה לתחום האולטרה מרתון לקראת ה-28.10 שהוא היום בו יחל מרוץ 'סובב עמק' שהנו מרוץ הכולל מרחקים מעל למרתון והוא יהיה היום בו יהיו מאות רצים שיכנסו לראשונה לתחום ריצת האולטרה.

יש במעבר מריצה של מרתון לאולטרה מרתון שיכול להחוות מתוך עמדה של 'אני גדול', זו הרי חוויה מדהימה ומעצימה. (אין כוונתי לאמר שמי שרץ מרחקים של מרתון הוא 'קטן'. אני מחדד את פנייתי לרצים אשר שמו להם למטרה לעבור למרחקים ארוכים יותר כתהליך התפתחותי שלהם כרצים). פתחתי בראשית דבריי בתיאור ההתפתחות הטבעי של האדם במאבקו לצאת מעמדה של נחיתות לעליונות. המעבר הזה ממרתון לאולטרה מרתון יכול בהחלט לשקף עמדה כזו שכוללת בתוכה את המאבק הפנימי לגדילה ולהתפתחות שהיא בעצם מביאה לתחושת העליונות.

אתם רגע מופלא לפני נקודת הקפיצה שלכם ..'להיות גדולים'.

באמת?

להיות גדולים?..

עולה בי השאלה האם באמת הופכים אי פעם לגדולים, האם מדובר בתהליך 'בלתי הפיך', המעבר מקטן לגדול.

אני ארתום לדיאלוג זה פסיכואנליטיקאית בשם מלני קליין (ואני גם מאוד אמקד את ראייתה לעניינינו). קליין דיברה על מעבר בין שתי פוזיציות שאני אכנה אותן כאן התפתחותיות. התינוק נולד לראייה מאוד דיכוטומית של העולם, יש שחור ולבן, אין גווני ביניים.הטוב נחווה כטוב מוחלט ובאותה המידה הרע נתפס כרע מוחלט. לאורך הגדילה של התינוק בחודשי החיים הראשונים הוא נע לעמדה פסיכולוגית אינטגרטיבית ושלמה יותר הכוללת 'הבנה' שלו כי אותו הדבר (חוויה, אובייקט, גירוי) יכול להחוות בה בעת גם כרע וגם כטוב.

קליין עסקה בהרבה רבדים של גדילה, אולם במקרה שלנו אני רותם אותה לרעיון של ה'גם וגם'. כפי שציינתי קודם לכן אתם רגע לפני הפיכה ל'גדולים' ובאופן טבעי אפשר אחרי שהופכים להיות גדולים גם ממש לחוות בהנאה רבה את התחושה הזו של להיות גדול, יודע, מנוסה, מסוגל. להיות גדול בתרבות שלנו נחווה כלהיות 'יודע' –אני גדול משמע אני לא צריך ללמוד. להיות קטן משמע – אני לא יודע – אני 'חייב', החיים 'מכריחים' אותי ללמוד.

ומה בעצם אני מנסה לאמר פה?sovev-haemek-18

 רגע לפני קפיצת הגדילה שלכם, זכרו שאתם הופכים לגדולים אבל אתם גם קטנים וקטנות זו אינה באה מהמקום "הרע" של המילה, אלא
מהמקום הטוב שלה. להיות קטן קשור גם לאפשרות של להיות בעמדה 'לומדת', סופגת, מטמיעה, מתבוננת וכזו שמביאה סקרנות רבה לתהליך הגדילה שלכם.

היכולת ללמוד ולהתפתח היא אחד המרכיבים המשמעותי ביותר שיש לנו, לא רק כרצים אלא כבני אדם בתהליך שינוי.

הכניסה שלכם לעולם האולטרה מרתון תאפשר לכם להרחיב את הגוונים, לגדול ולהיות בתנועה אין סופית בין להיות קטן ל'להיות' גדול –לדעת, לא לדעת, ללמוד וללמד.

שתהיה לכם כניסה מוצלחת. ומשמעותית.