על הדשדוש בבוץ

בצעירותי קראתי על הגוזמה הנודעת הטוענת שבתרבות האסקימוסית יש 100 מילים שונות המתארות את המילה "שלג". בהמשך חיי, כאשר דשדשתי עם עצמי שוב ושוב בשדות של בוץ אמרתי לעצמי שאולי אני צריך לכתוב 'מקבילון' לסוגי הבוץ, אך לא מצאתי בעולמי יותר מ-3 סוגי בוץ (דרך אגב, בתרבות האסקימוסית שאינה גוזמאית כלל וכלל יש 4 מילים המתארות מצבי שלג שונים).

במאמרי זה אתייחס 'קונקרטית' לסוגי הבוץ ולאחר מכן אתייחס הפלא ופלא אף לתועלת שבהם.

לאורך 30 השנים האחרונות לערך, מצאתי את עצמי נפגש עם:

הבוץ 'המחליק', המסוכן מכולם. זהו הבוץ שללא קשר לסוג הנעל, המפגש עמו גורם לכך שהגוף אינו יציב והאדם נוטה לנוע בחוסר שליטה פיזי לכל מיני כיוונים, עד כדי מצב של איבוד אחיזה ואף נפילה. זהו מצב מסוכן עקב סכנה לגרימת נקעים ושברים.3

הבוץ 'הטובעני', הבוץ בו אתה שוקע. קלאסי לרגעים בהם האדם קופץ מעל שלולית ואז מוצא את עצמו שקוע עד ברכיים ובתהליך היציאה מאבד כפפה ו/או נעל.

הבוץ 'הרטוב', אחיו של ה'טובעני'. בוץ אשר בדרך כלל יופיע במעברי נחל שהשקיעה בו אינה כה קשה, אולם הוא בעיקר מרטיב את האדם ומוביל לגידופים ונאצות כלפי מי שבחר במסלול הנוכחי (אתה.. כן אתה).

אני חושב ש'מערכת היחסים' שלי עם סוגי הבוץ השונים השתנתה מאוד לאורך השנים גם בעקבות המקורות שלי כרץ כביש שראה בבוץ כגורם מלכלך שהורס את הריצה והביגוד ומעכב אימון יעיל וגם כתוצאה מתהליכי הגדילה שלי כאדם.

אבל אתחיל מהתחלה. מדוע הדשדוש בבוץ כה מעורר אי נוחות ורתיעה עבור רובנו?

דרך ריצה עם שותפים, כמו גם דרך חיי כמאמן ראיתי לא אחת שבוץ מעורר תגובות רגשיות משמעותיות ברצים וזאת למשל באופן מאוד אחר מחשיפה למים או ריצה בחמסין. מדוע זה כך?

רבים מאתנו חונכנו לראות בבוץ כלכלוך, משהו לא נקי (צבעו מסמל משהו הפוך מטוהרה ומרמז על היותו טמא). הכניסה והשהייה בו מתקשרת לרבים כמשהו מזוהם. אני עד היום זוכר ריצה בחודש אפריל בשדות של כלניות לפני 4 שנים עם רצה, שבכל מהלך הריצה התלוננה על הרס מראה הנעליים שלה (והמילים המדויקות לאותו סוג של בוץ אז באפריל היה חרא של פרות). הבוץ נחווה עבורנו לא פעם כאירוע שניתן להימנע ממנו (לבחור דרכים אחרות, כמו למשל לרוץ בימים שאין בהם בוץ).

אבל… למה כן בוץ ומדוע דווקא הדשדוש בו משמעותי

אני לא אתייחס בפירוט לרכיב המשובח לטעמי של אימון בשדות בוץ שיכול להכין את האדם לריצה בתנאי שלג (איתו התחלתי את הכתיבה) שמקשה על האימון ונותן לו אפקט נוסף של עבודת כוח במהלך אימון אירובי, אלא כדרכי אשלב את כובע הפסיכולוג שלי ואתבונן דרכו על נושא הבוץ. אז לרגע קט אני מניח לזווית הקונקרטית ומנסה 'לשקוע' בעומק הבוץ הנפשי. לא פעם מורכבת לנו השהייה בבוץ בדיוק משום מה שבוץ מסמל,  בוץ מייצג תרבותית חוסר התקדמות ודריכה במקום ('שקיעה בבוץ הלבנוני', למשל).

בוץ מייצג תקיעות וחוסר שליטה ומי שחובב שליטה לפיכך עלול לתפוס בוץ בחייו כ'דגל אדום'. לכן, רבים מאתנו לא רצים באזורי בוץ ואף מאמצים את המשפט הידוע Don’t Do Mud. הכניסה לבוץ נחוות כמצב סכנה המעורר אי שליטה מסוימת ואילו אנו כרצים אשר סוגדים לתנועה האקטיבית חווים את הבוץ כמאט, כמעורר עמדת תנועה פסיבית שהיא למעשה ההיפך המוחלט מתנועת ריצה אקטיבית.

אולם אני רוצה דווקא לדבר בשבחיו של הבוץ הזה. הריצה בבוץ ואפילו הבחירה להיכנס לאזורים האלה בכוונת תחילה אין בה כדי לעצור את הרץ, אלא היא מזמנת לו חוויה המאפשרת התמודדות אחרת. נכון, לעיתים חוויה זו מחלישה, לפעמים היא מחזקת, אך בעיקר היא מראה לנו, תרתי משמע, מי אנחנו ומה אנחנו יכולים לשאת.

תקיעות, על פי ראות עיני, היא מצב 'טוב' היות והיא מאפשרת הערכה ובחינה של הדרך, איפה אני 'תקוע' ו'מדשדש' כעת ולאן אני רוצה ללכת. האם אני 'רץ' נכון, האם הדרך מתאימה לי, האם עלי לשנות נתיב, כך שמתוך התקיעות והשקיעה הרץ יכול להבין לאן הוא רוצה להתקדם.

אני זוכר ריצת בוץ שערכנו לפני כ 5 שנים בתהליך ההכנה למרוץ האולטרה "הר לעמק" – מקצה ה-129 קילומטר. רצנו מטבעון דרך כפר יהושע –ה'טייפון', שדות היוגב ועד לקיבוץ יפעת. היינו לא מעט רצים ותוך כדי ריצה דרך לילה שלם שרובו היה גשום, הל
כנו ושקענו בבוץ. אני זוכר איך אחרי הריצה ישבנו בבית הקפה ביפעת כל אחד שקוע ומתבוסס בבוץ מחשבותיו.1

היה מי שהדבר נסך בו נימה משועשעת והיה מי שהשקיעה בבוץ הייתה עבורו בלתי נסבלת ובעיקר לא נעימה. אבל בעיקר זה חידד לי אז, כמו היום, שבוץ עלול להרתיע אבל בה בעת עשוי לשרת את הרץ. יתרה מכך, לכל אדם יש דרכי התמודדות שונים כשהוא מזהה שלולית בוץ ענקית שמאיימת להתקרב אליו. יש מי שיכנס לתוכה, יש מי שיחשב את מהירות הזינוק כדי לדלג מעליה. אני מוצא את עצמי עושה גם וגם. לעיתים שוקע ומתבוסס, לעיתים מדלג, לפעמים לא נתקע בבוץ אלא רץ ולא עוצר לחשוב, ולפעמים ממש שוקע בו ואפילו נהנה מכל רגע.

מצורפת תמונה של רגע של הנאה מדשדוש בבוץ…. מומלץ לא לנסות בתוך הבית!