קונפליקט תלות-עצמאות

כפסיכולוג קליני אני חושב לא פעם על הראייה ההתפתחותית שנתנה מקום של חשיבות לתהליך מתמשך לאורך טווח החיים, שקיים בתוך האדם: הקונפליקט בין רצונו של האדם להיות נפרד ואוטונומי לבין הרצון שלו לחזרה למצב הראשוני של תלות, בו האחר המשמעותי הנו המחזיק, המגדל והמטפח. קונפליקט תלות- עצמאות זה, מלווה את האדם החל מינקותו ועד שיבתו והוא מאפיין את עולמו הפנימי כמו גם את המתח הטבעי הקיים במערכות יחסיו עם זולתו.

במאמר הנוכחי אנסה להראות את המורכבות של קונפליקט זה כפי שבאה לידי ביטוי בחייו של מי שעוסק בפעילות סיבולת מתמשכת. איני טוען שמדובר בקונפליקט יחיד המלווה את העוסק בפעילות סיבולת, אולם אני מייחד את ההתייחסות הפעם לנושא זה, הואיל והוא משולב גם למתרחש בחיים שהם מחוץ לעולם הספורט.

ניתן לראות בבחירה בפעילות סיבולת ממושכת כחלק מתהליך עיצוב הזהות של האדם. תהליך עיצוב הזהות של האדם הנו תהליך התפתחותי החל ברמות מסוימות בגיל ההתבגרות וממשיך להשתנות לאורך חייו הבוגרים של האדם. למשל, ניתן לראות זהויות נוספות ומתפתחות שיש לאדם כחלק מכניסה לזוגיות משמעותית – "מי אני כבן זוג", כחלק מהפיכה להורה – "מי אני כהורה" ועוד.

 

זהות האדם מתגבשת כחלק מתהליכים החלים פנימית באדם, כמו גם מתוך אינטראקציה עם אחרים המשמעותיים בחייו.

הזהות שמגדירה – "מי אני" – מהם הערכים, האמונות, היכולות, אלו משאבים יש לי, מהי תפיסת העצמי שלי,  מהווה מעין עמוד שידרה פנימי המאפשר לאדם להתמודד עם אתגרי החיים. מתוך רציפות היסטורית של אירועים, משמעויות ונרטיבים שהאדם גיבש על עצמו, נוצרת ידיעה עצמית של זהות. ידיעה זו מאפשרת לאדם לאמץ מבט רפלקטיבי אשר יודע לזהות בעצמו מה הן נקודות החוזק שלו כמו גם נקודות החולשה.

אולם כיצד עמדה כזו של מבט רפלקטיבי מפתחת? פיתוח הזהות הוא למעשה תהליך הקשור לתהליכי עצמאות. במילים אחרות, מתוך ידיעה מי אני, או מתוך התגבשות האני "העצמאי". האדם יכול לווסת, למתן או אף להעצים את הצורך שלו בתלות וב'התמזגות' ואף יכול להדגיש דווקא נפרדות ואוטונומיה רגשית. כאשר יש לאדם מבט חיצוני על זהותו מעצם העובדה כי זהותו גובשה ויש לו פרספקטיבה לגביה, הרי שהוא יכול להמשיך ולהתפתח, להתנסות ולבחון את קונפליקט תלות-עצמאות באופן נרחב, מורכב ועמוק יותר.

בתפיסה שלי, התפתחות של האדם כספורטאי לא יכולה להיות מנותקת מהתפתחות הזהות העצמית שלו. יתרה מכך, ספורט הסיבולת, למשל, מציב מורכבויות ואתגרים נפשיים רבים ליכולות האישיות של האדם כך שתהליכים אלו משולבים האחד בשני. למשל, האם אני כאדם מסוגל להתמודד לאורך זמן, להכיל לחץ או מצוקה או זקוק ככל שהקושי מתמשך להחזקה וניחום חיצוניים. האם אני יכולה למצוא בתוכי משאבים שניחמו אותי בעבר על ידי כוחות חיצוניים (משפחה, בן/בת זוג, ילדים, חברים) וכעת אני יכול לקיים אותם בתוכי בעת משבר או קושי. בשפה של הפסיכולוגיה הדינמית  יקראו לכך  'יכולת להפנמה של אובייקטים'; תהליך שיאפשר לאדם להיות בעל אובייקט מופנם מרגיע ומנחם (קביעות אובייקט). מצב זה מאפשר לאדם לחוש תלות בריאה ומנחמת אבל גם בה בעת לחוש כי הוא יכול להיות נפרד מהגורם החיצוני שהוא מייצג. אין ספק כי תהליכים ראשוניים שעיצבו את הזהות יבואו לידי ביטוי כמובן בהתנהלות שלי כספורטאי.

ספציפית, תהליך ההתפתחות כספורטאי סיבולת חושף את האדם מבחירה למצבי לחץ לגווניהם. תהליך האימון המתמשך בו האדם לא פעם מתמודד עם מגבלות פיזיות בהתנהלותו, כמו גם הצורך לייצר אנרגיות למען מחויבות מתמשכת דורשים מהאדם לגייס כוחות בוגרים ויציבים להתמודד עם הרצון בהקלה בעומס מול ההבנה השכלית לעיתים שלא תושג התקדמות אימונית/נפשית ללא התמודדות עם נקודות בהם "קשה לי ואני לא רוצה להמשיך". כאמור, כל זאת בראייה של תהליך האימון. בתפיסת העולם שלי כמאמן וכרץ, האימון הוא יחידת הבסיס הדרמטית להתפתחות ספורטאי הסבולת הואיל ומדובר במפגש יומי עם נקודות קושי משמעותיות, לעומת מצב תחרות שהוא עונתי.

 

התמודדות עם מצבי תחרות

התמודדות עם מצבי תחרות היא כמובן אירוע שעלול לעורר לחץ רב בהשוואה לאימונים. האדם מתמודד מול ציפיות פנימיות משמעותיות %d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%aa-2לאור ההשקעה שלו בתהליך האמוני, כמו גם חש לחץ חברתי להישג בעת תחרות. במידה והלחץ מתאפיין בעוצמה גבוהה הרי שהוא עלול להקשות על האדם לגייס כוחות פנימיים להתמודד עם האתגר לפניו ובכך להפעיל בו הזדקקות לאחר משמעותי שיחזק אותו לאור הקושי. הזדקקות זו לנוכחות של אדם משמעותי אחר שיספק תמיכה ובטחון במצב לחץ אינה שלילית או בעייתית כשלעצמה. היא משרתת תלות רגשית בריאה כפי שתואר בתחילת מאמר זה, כחלק טבעי מצורכי התלות של האדם לביטחון במצבי דחק. אולם, הכל עניין של מינון… אם הספורטאי אינו יכול להתגבר לפרקים על תלות זו והיא באה ב
אופן עקבי על חשבון תהליכי התגברות, התחזקות עצמית ויכולת לסמוך על הכוחות האישיים במהלך למשל תחרות, הרי שהיא תלות מחלישה בסופו של דבר, משתקת ולא מאפשרת חידוש כוחות.

לפני למעלה מחמש שנים התאמנתי למרוץ "הר לעמק" וכחלק מתהליך ההצטיידות נכנסתי לחנות "טיים טריאל" ברישפון וצותתי בקשב רב לשיחה בין המוכר (שלאור הציתות היה אז בתהליכי הפיכה לחצי איש ברזל) לבין בחור שלא סיים באותה השנה את איש הברזל בתחרות באילת. השפה הטכנית של התחום הייתה זרה לי, אבל הואיל והם עסקו בשיחה סביב לנסות להבין מה השתבש שם, מצאתי את עצמי מקשיב בקשב רב לדבריהם.

השיחה זכורה לי היטב עד היום. הבחור היה בעברו שחיין ואף בוגר של מספר מרתונים בחו"ל. הסתבר כי בעת התחרות הוא חווה כישלון מוחלט ברכיבה על האופניים. לא אלאה אתכם בפרטים אבל ככל שהשיחה התקדמה, מוקד הקושי זעק לי. הבחור רכב מאות קילומטרים ביותר מקבוצת רכיבה אחת, התאמן באדיקות ברכיבה שלו.  אבל … וזהו אבל גדול… הוא לא הצליח להתאמן לבד. הוא התגייס לקימה לרכיבה עם הקבוצה, שאב כוח מהקבוצה שלו, נהנה מה'ביחד', אולם בזמן אמת לא רק שהקבוצה לא הייתה שם עבורו בנטפים, אלא נאסר עליו לרכב "ביחד" עמם.

ההקשבה לשיחה ההיא חידדה לי מחשבה עמוקה בהקשר זה. מולי עמד אדם אשר בכל ההיבטים נראה היה כי הוא עשוי להצליח בתחרות שלו פיזית, אולם רגשית הוא כשל. התלות שספורטאי זה פיתח בקבוצה הייתה כה עזה, חד ממדית ונוקשה, שבסופו של דבר תרמה לכישלונו ולא להצלחתו. בהקשר זה עלי לציין שהדילמה של פעילות סיבולת בשניים או בקבוצה מול פעילות יחידנית היא דילמה מתמשכת.

אני לא אתייחס לשיקולים טכניים של ריצה /רכיבה משותפת (בטחון, נוחות ועוד) הואיל ולדעתי התייחסות לרבדים אילו תפספס ראייה נוספת (אני כמובן לא מבטל את חשיבות האלמנטים הטכניים) .

עבורי הבחירה בהתפתחות בתחום הסבולת היא במהותה הראשונית חלק מתהליך עיצוב הזהות ולפיכך כמו כל תהליך אנושי מקושרת ונוגעת בקונפליקט של תלות- עצמאות.

היכולת להניע את עצמך אימונית למפגש עם תהליך יום יומי בו הגוף והנפש יאותגרו, הם תהליך הדורש תעצומות נפש רבות לאורך זמן. הרץ המתאמן למרוץ ארוך צריך לגייס אנרגיות לבצע פעילות הקשה לו מהפעילות הקודמת, בתנאים לא נעימים, כל זאת על מנת לפתח את עצמו אוטונומית בהיבט פיסי ורגשי לקראת יעד שעשוי להימצא בטווח של כמה שנים קדימה.

מעבר לקשיים פנימיים בגיוס הכוחות, הספורטאי גם מתמודד עם לחצים סביבתיים המעלים ספק מסוים בנוגע למחויבות וההשקעה שלו. לתהליך המחויבות יש מחיר אישי וחברתי הואיל ואנרגיות המושקעות באימון אינן זמינות לתחומי חיים אחרים ובנוסף יש את תחומי החיים הנוספים בהם האדם מתקיים (משפחה , עבודה, עולם פנימי ועוד) . ההכרה, אם כן, בקונפליקט תלות-עצמאות משמעותית התפתחותית לגדילה שלנו.

כאיש מקצוע איני שם "ערך" על נטייה לתלות או על נטייה לעצמאות. שני תהליכים אלו מתקיימים בד בבד ומתמשכים לאורך כל החיים. %d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%aaהם משיקים ומתערבבים ומזינים האחד את השני. מטבע הדברים הזהות של האדם הבוגר נדרשת לרמת נפרדות ומובחנות עצמית בקשרים משמעותיים, אולם במצבי קושי ולחץ פעמים רבות האדם יזדקק לתמיכה ולתלות רגשית מסוימת. השאלה המרכזית היא האם הקבוצה, המשפחה, וכיוב' המספקים את צורכי התלות של האדם אינם מונעים ממנו להתמודד, להתפתח, לפתח מיומנויות מתוך כאב, משבר וקושי. ספציפית, כספורטאי סבולת יש משמעות אדירה לאפשרות לגדילה מנקודת התלות לנקודת העצמאות. בעיני כדי שזהות ספורטאי הסבולת תתפתח, עליו לבחון את האתגרים הספורטיביים בהם הצומת של תלות- עצמאות אכן תרמה לו בהתפתחות שלו כספורטאי. תמיכה יכולה ללא ספק לספק תחושת חוסן, בטחון ואנרגיה חיובית של מסוגלות, אולם האם היא חייבת התנעה טוטאלית ובלתי נגמרת או האם היא יכולה להיות מופנמת ועם 'תדלוק' קל היא מאפשרת לאדם להצמיח את האוטונומיה שלו ולגדול. פשוט לגדול.