It's Time To Find Your Path – אני והמרוץ הבא

המאמר הנוכחי עלול להראות לחלקכם לרגעים כלא רלוונטי לריצה. אולם בעיני, כל רץ הנו ראשית כל אדם המצוי לעיתים בצומת דרכים ומחפש משמעות בחייו. במאמר הנוכחי אציג את תפיסת עולמי העושה חיבור בין שני מסעות מרכזיים מקבילים, חופפים, נוגעים ומתערבבים האחד בשני: חיים, וריצה.

ראשית, אפתח בהנחה מרכזית כי האדם הוא יצור חופשי שיכול לבחור את דרכו  ואת סוג הראייה שהוא מגבש אודות חייו. אחד המאפיינים המייחדים את האדם הוא יכולתו לבחור. יש לחופש הבחירה של האדם גם מחיר מסוים, שכן כאשר האדם בוחר בדרכים שונות ומנתב את חייו הוא מהווה האחראי הבלעדי על תוצרי הבחירה. ישנם שני גורמים מרכזיים בתהליך הבחירה שמאפיין את האדם:

  • פתיחות לחוויה– אחת המשימות המפתחות את האדם היא להיות במצב של 'פתיחות לחוויה' במשמעות של  להיות מסוגל להתנסות בכל דבר שמתרחש סביבו ובתוכו, חוויות, תחושות, מצבים, יחסי גומלין, הזדמנויות וכיו"ב'. בעיני 'בריאות' היא היכולת להיות פתוח לחוויה ולגדול ממנה, מי שעולמו מתרחב ומשתנה הוא המצוי במקום של בריאות לעומת מי שמצטמצם ונסגר.
  • אותנטיות– משמעותה היכולת לבחור בין כל אפשרויות החיים שחיי האדם מציעים לו ,אפשרויות שנובעות מהמציאות, מתפיסתה ומהפרשנות הניתנת להן על ידי האדם. אפשרות בחירה 'אותנטית' תייצג בעיני קשב פנימי ויכולת של האגם להיות 'במגע' עם צרכיו, מאפייניו, רצונותיו ויכולותיו כך שהבחירה שלו קוהרנטית ומותאמת לו.

ריצה בשמורת יקום ומירוץ יקוםאולם, למרות שכל אדם במהלך חייו יש יכולת בחירה בהתאם לאותנטיות שלו, הרי שהוא נתון גם לקרקע הקיום (Ground of Existence). מושג זה בא לאמר כי לכל אדם אמנם יש את העולם הספציפי אליו הוא 'נזרק' ומתוכו הוא יכול לצמוח לכוונים שונים, אולם בעולם זה קיימות מגבלות מציאותיות קיימות אשר לא ניתן להימנע או להתעלם מהן, כמו למשל מגדר של גבר או אישה, או השתייכות גנטית למשפחה מסוימת, או מגבלה פיזית שהאדם נולד עמה. לפיכך, עלינו להיות מודעים לקרקע הקיום שלנו ולקיים את בחירותינו מתוך מודעות זו. ככל שננסה להכחיש או לברוח ממגבלות אלו – הן עלולות להגביל אותנו עוד יותר. מתוך 'קרקע הקיום' הספציפית של כל אדם  עדיין מתאפשרת בחירה בטווח אין סופי של אפשרויות.

אם כך, כיצד המושגים הללו משתלבים יחד ומסייעים לנו במסע החיים שלנו בריצה? פתיחות לחוויה, אותנטיות ויכולת בחירה הם מאפיינים קריטיים שכל רץ זקוק לעשות בהם שימוש. רגע אחרי התמודדות עם אירוע משמעותי, אירוע שהרץ היה מחויב כלפיו רגשית, פיזית ורוחנית מתעוררת בו לא פעם תחושה של ריקנות, רצון למלא את 'החלל' שהושאר לאחר שהמשימה מולאה ומתוך מצב זה עולה לא פעם שאלה גדולה;  מה הלאה?

במאמר זה אנסה  לחשוב יחד אתכם 'מה הלאה', סיימתי את המרוץ הנוכחי וכעת אני מביט במראה פנימית, בקשב, באותנטיות, ולעיתים גם זוכה לשיקוף חיצוני אודות החוויה שעברתי. עכשיו זהו הזמן לחופש הבחירה, למנף את מה שעברתי להתקדמות הבאה, מהו ה- הלאה שלי…

במאמרים קודמים טענתי שהמרוץ הנוכחי שזה עתה סיימתי הנו בעצם הקדמה, אימון מסכם למרוץ הבא. את האמירה הזאת חשוב לי לחדד. במידה ואהיה פתוח לחווה שעברתי, אערוך לה עיבוד, ואבין מהי 'קרקע הקיום' שלי, אוכל לעשות התקדמות קונקרטית ברמה הפיסית, אך בעיקר אוכל להיות רץ 'מפותח' יותר ברמה נפשית, רגשית ומנטאלית. זהו שלב חשוב לא רק עבורי כרץ אלא עבורי כאדם במסע חיי. הריצה והתובנות מתהליכים שעוברים עלי בדרך מהווים מפתח לעומק נפשי נוסף שבתורו מחזק אותי כרץ.  אתן דוגמה ממחישה בנושא אחר, אך מוכר לכולנו. אדם בוחר מקצוע, הוא משקיע אנרגיה, זמן, חשיבה, מחויבות וכסף בתהליך ההכשרה ואז בסיום לימודיו הוא חווה את המקצוע עצמו. ההגעה למקצוע הנכסף אינה סוף הדרך, האדם יכול  להפיק רבות מהדרך והתהליך שעבר בהכשרה וגם מהמימוש המציאותי של העיסוק.

בהקשר של ריצה- הסתיים האירוע, אוכל  לפתוח לעצמי המון אופקים חדשים מתוך הבנה מה באירוע התאים לי ומה לא התאים לי, מהן מגבלותיי ומה הן יכולותיי, כיצד אני יכול 'למתוח', לשכלל ולהעצים את יכולותיי . זוהי בעצם תובנת 'קרקע הקיום' שלי כרץ ואדם.

אם כך, כאשר סיימתי ריצה של מרחק משמעותי, חלק מהשאלות שעלי לשאול את עצמי הנן: מה התרחש במרחבי חיי, איך תקופת ההתחייבות למשימה השפיעה על עולמי, מה הרגשתי, איך התנהלתי, כיצד הגוף שלי הגיב לעומס שהצבתי מולו. למשל, יתכן והתקופה  של האימונים הייתה קשה ותובענית, אולם אני  'פרחתי', חשתי מלא אנרגיה ומסוגלות עצמית, השינוי היחיד היה שהשינה שלי הושפעה מעומס המחשבות בנושא, התזונה שלי מאוד השתנתה, קשרים בינאישיים שלי הפכו לממלאים ולמדתי המון אודותיי הואיל והייתי יותר פתוח לשמוע אנשים אחרים. זו בעצם למידה כללית המשקפת כיצד הצבה של אתגר משמעותי (נתתי בהקשר זה דוגמא לטובה)  משנה את המרחב האישי שלי לתקופה.

אולם יש עוד הרבה מעבר – דברים שגיליתי על הגוף והנפש שלי במהלך הריצה עצמה, אילו מחשבות התעוררו בי בריצות וברגעים לאחר מהן, באיזו מידה עולם הרגש שלי חווה מצב לחץ מסוים שאני בחרתי להציב מול עצמי. האתגר עצמו; האם הוא התאים לי, גם ברמה של ה'הקרבה' בדרך אליו, גם ברמה של היכולות שלי להתמודדות עמו. למשל, הלילה בו רצתי, התמודדתי עם שדים פנימיים שנבעו גם מתחושה של לבד, קושי מול החושך, כאבים פיסיים. אם ארשה לעצמי להיות במגע עם האירועים האלה אוכל להפיק רבות. ואולי החשוב ביותר בנוגע להתפתחותי עתידית,  אוכל לשאול את עצמי האם זה מה שאני רוצה לעצמי ואם כן, מדוע?

ההתייחסות שלי חייבת להימנע מהבנות קונקרטיות נקודתיות  בלבד אודות עצמי –כמו למשל "קולה עושה לי טוב", "לי עדיף לרוץ עם טייטס ארוך". זו למידה חשובה אולם מטרתי במאמר זה להמליץ גם על התכנסות לתוך העולם הפנימי ולפתח תובנות שיכולות להעשיר את עולם הריצה שלי, להוביל לחוויות מתמשכות של הצלחה עבורי ולקדם אותי בראש וראשונה כאדם. למשל, הרץ אשר גילה על עצמו מה סייע לו במהלך ריצה בלילה, בחושך, לבד, מול שדים פנימיים, הנה למידה המאפשרת תחושה גוברת של עוצמה פנימית.

מרחב הבחירות של מתוך חוויה זאת הוא אין סופי מחד וכמובן תלוי בתובנות שלי אודות מה למדתי על מוגבלות הבחירות שלי ומה למדתי על בחירות שעושות לי טוב ו/או רע. אני יכולה לבחור מעכשיו להתמודד מול אתגרים לבד, ללא סיוע בריצות שלי מתוך התחושה של העוצמה שנובעת מכך. אני יכולה להגיד לעצמי "אוקי למדתי על מרחב אחד בוא ואבחר באחרים ".

אני גם יכול לגלות תובנות נקודתיות על ריצה בכלל ועל מרוצי אולטרה בפרט – "השקעתי כל כך הרבה  וזה לא השתלם לי ,אני לא חובבת ריצה ארוכה בלילה, דברים לא הסתדרו לי, הרגשתי לבד, זה עורר בי תחושה של תלות, הרגשתי מוחלשת בסיום האירוע " – כיוונים של תחושות כאלו יכולים ללמד אותי המון על עולמי הפנימי אכן ואולי גם על האתגר הבא שמטרתו תהיה להעצים אותי (מתוך הנחה שאנו לא מחפשים אחר חוויות של החלשה עצמית).

יקוםכמה מילים על 'קרקע הקיום וריצה' – לא פעם עולה התחושה בעיקר לאור חשיפה ברשתות חברתיות כאילו הכל אפשרי ופתוח, האדם הספורטאי צריך רק לרצות והכל יתממש בקלות, כל אחד יכול להיות רץ בכלל , רץ חצי מרתון, מרתון, אולטרה, סבולת וכיו"ב'. במאמר קודם טענתי בפניכם שלא תתנו לאיש להגדיר לכם מה אתם, אולם ברצוני לחבר את מושג  קרקע הקיום בהקשר זה. איש לא יתווה לכם את הדרך, היא שלכם. אולם, עליכם  להגדיר, למפות ולדייק, מתוך המפגש עם עצמכם, מתוך חוויה של פתיחות עצמית, התבוננות ואותנטיות, מה באמת באפשרותכם ומה לא, מהם מגבלותיי ומהם כוחותיי. זוהי לא אמירה של תבוסה ומגבלה אלא של תובנה, כוחות והעצמה. ברגע שאני יודע מי אני ובאילו תחומים אני יכול להתפתח ולגדול, אני יכול ליצור לעצמי דרך אחרת, דרך של התפתחות.

במידה ואני פתוח לחוויה אוכל לחוות 'קפיצת גדילה'  לאור המרוץ שלי, ההבנה מה יש בריצה שמקדם אותי ,מעכב אותי, מאתגר אותי, מאיים על הקיום שלי. מי אני –מה יש בי, מה מגדל אותי. במידה ואתן לנושא מקום אוכל להתפתח עד מאוד במרוץ הבא.

אז איך בוחרים במרוץ הבא?

כפי שכבר ציינתי קיים מגוון אין סופי של אפשרויות אשר קיימות בתוך מרחב מאוד מסוים של 'מי אני'. השאלה המרכזית היא מה מכוון אותי. ברצוני להמליץ לכוון לשיקולים פנימיים הנובעים מהכרות מעמיקה של האדם עם עצמו. אחת השאלות המרכזיות היא  'מה מניע אותי לבחירה'. במאמר הבא אציג מניעים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו לפני הבחירה במרוץ הבא. הואיל ונפש האדם מורכבת כמובן שייתכן יותר מסיבה אחת העומדת מאחורי הבחירה שלי. בנוסף,  אציג את זווית הראייה שסבורה שעשייה ובחירה של האדם נובעת משיקולים הידועים וברורים לו ברמה מחשבתית.

השאלה המרכזית שהרץ אמור לשאול את עצמו היא "למה אני רץ בכלל" ו"למה אני רוצה לרוץ את המרוץ הבא ?" ועל זה אדבר במאמר הבא.